הקשר בין האלימות הספורט השבועית לביזיון הכשר אבל מסריח של מכבי תל-אביב ביורוליג

 

אלימות הספורט השבועית והקשר לביזיון מכבי ת"א ביורוליג.

 

מוטי אקסמיט בטור דעה לאתר 'ליגה' על הקשר בין אלימות הספורט השבועית לביזיון 'הכשר אבל מסריח' של מכבי תל-אביב ביורוליג.

 

הפגנת הכוח מצד אוהדי קבוצת הכדורסל של הפועל תל-אביב כנגד שמעון אמסלם הסמל הבלתי מעורער שלהם בעבר והפרשן בהווה, מצד אחד, ומצד שני, נשיאת שלטים כנגד יו"ר קבוצת כדורסל ומי שמייצג נהגות נאשמות בהריגת צעירים בתאונות דרכים אשר תיקיהן נסגרו בדרכים לא ברורות ונסתרות כאחד, נקשרו כחוט השני עם הביזיון 'הכשר אבל המסריח' של מכבי תל-אביב במשחקה האחרון שלה במפעל היורוליג של עונת 2015/2016.

 

כשקברניטי קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב מרשים לעצמם להגדיר את הביזיון של שתי הדקות האחרונות בטורקיה כמעשה לפיו: 'כל עוד החוקה מרשה זה לגיטימי', אני תוהה וחושב לעצמי, עד לאן הידרדרה ו/או ידרדר המועדון הזה אשר עד לא מכבר היה וכונה: 'הקבוצה של המדינה'?

ושכשאלה שכזו נשאלת אזי מה יש לומר על 'אזובי הקיר' של אוהדי הפועל תל-אביב העומדים ומוחים כנגד מי 'שדאג' כי תיקיהם של לקוחותיו ייסגרו ביד נעלמה- 'כשר/חוקי אבל מסריח' או ''כל עוד החוק(ה) מרשה זה לגיטימי'!?

השבוע האחרון החל במסע אלימות גואה במפגש הטעון זה שנים בין קבוצות הפועל תל-אביב לבית"ר ירושלים. לא שהמשחק הזה ששוחק בין שני המועדונים הוותיקים הללו הצדיק התלהמות וליבוי יצרים עד כדי אלימות. אבל זה ממש לא חשוב. הדם הרע בין הקבוצות זורם כנהר גואה של זיעה ודם רע שלא רוצים לגווע ולהתייבש.

עושה רושם כי העימות הבלתי נגמר בין מה שמכונה 'הגרעין הקשה' של אוהדי בית"ר ירושלים לזה של הגרעין הקשה של אוהדי הפועל תל-אביב כבר מזה זמן רב לא קשור בהכרח למה שקורה בפועל על כר הדשא הירוק אצל שני המועדונים הוותיקים הללו ומחוצה לו, ליד הקווים ועד לחומות אצטדיון 'בלומפילד' וחומות אצטדיון 'טדי', בהתאמה.

 

 

וכמובן, בכל עת שהאלימות גואה ומרימה ראש, מזדעקים כל חכמי דור הספורט באשר הם ומעלים את סוגיית 'הקמת היחידה המיוחדת לטיפול באלימות בספורט'. למען הגילוי הנאות, מי שהחל והגיש לוועדת דוד צור את התוכנית הרעיונית הראשונית להקמת יחידה שכזו הוא החתום על מאמר זה, ומכאן החל להתגלגל המשפט האלמותי: "היחידה המיוחדת לטיפול באלימות בספורט".

'היחידה מהמיוחדת לטיפול באלימות ובגזענות בספורט' הינה יחידה שחובה להקימה עם ו/או בלי קשר לגלי אלימות וגזענות רגעיים ונקודתיים כאלה ו/או אחרים. אך לצערי כי רב הוא, הפוליטיקה ומאבקי הכוחות בין ארגונים, מערכות אכיפת החוק, פוליטיקאים ועוד מיני אינטרסנטיים, מונעים עד היום את הקמתה של היחידה הנחוצה הזו, כשהטיעונים המופרכים ממשיכים לפרוח אל האוויר.

לבל נטיל ספק, למרות שיחידה שכזו נחוצה, אני לגמרי לא משוכנע כי היא תביא את הגאולה למגרשי ואולמות הספורט של מדינת ישראל. חוץ מיחידה שכזו, חשוב לחבר את כל מערכות אכיפת החוק וגופי החינוך האחרים, כדי שיחברו יחדיו לתוכנית לאומית כוללת של טיפול בחינוך ומניעת אלימות בחברה הישראלית בכלל, ובקרב אוהדי הספורט, בפרט. אני לגמרי מטיל ספק כי, הגופים כולם יגלו איזה שהוא אינטרס משותף כזה שיביא אותם להתחבר יחדיו לטיפול בנושא הכאוב וההורס הזה וינסו על הדרך גם לשנות את הדי.אן.איי. של האוהד והאזרח הישראלי.

כשאוהדי קבוצת הכדורסל של הפועל תל-אביב, אותם אלה שהניפו בעבר על כפיים את הסמל הבלתי מעורער שלהם, הלא הוא שמעון אמסלם האגדי, האיש הענק (תרתי משמע…), עם הלב הענק, כשאלה עומדים מאחורי ספסל עמדת השידור בה בעת שאמסלם הסמל האדום שלהם מפרשן את הדרבי התל-אביבי הטעון בלאו הכי, מה שגרם לאמסלם לקום ולעזוב בזעם את עמדת השידור, אזי שגם כאן 'נחצו הקווים האדומים'. מה שאמסלם עשה ועדיין עושה לכדורסל הישראלי, לא יצליחו לעשות כל אותם אוהדים פוחזים ורעשנים גם אם יחיו עד גיל 200 שנים. אבל מה זה משנה? זה חלק מהתרבות בתרבות הפנאי שהכדורסל הוא חלק ממנו והמקרה הזה יעבור כמו שעוברים אירועים אלימים ורעשניים כולם.

וכשאוהדי הקבוצה האדומה ו/או מי מטעמם עומד ומוחה בהחזקת שלטים הנושאים את תמונתו של גל בק ז"ל, אותו צעיר שנהרג בתאונת דרכים מחרידה ואשר תיק החקירה של הנהגת נסגר בדרך 'כשרה אבל מסריחה' ו/או בדרך חוקית לפיה: "כל עוד החוק(ה) מרשה זה לגיטימי", אזי שניתן להסכים ו/או לא להסכים לדרך המחאה של 'קומץ' המביע את דעתו ועמדתו כנגד עורך דין תעבורה שבמקרה גם נושא בתפקיד בקבוצת כדורסל שבמקרה לגמרי קבוצתו הגיעה לשחק באותו הערב בהיכל הביתי החדש של האדומים, שונאי הצבע הצהוב. יכול אותו עורך דין ובעל תפקיד בקבוצת הכדורסל האורחת למחות ולדרוש להעמיד לדין את הקבוצה, האוהדים ואת כל העולם ואחותו, אך כשמדינה נותנת חופש ביטוי לאזרחיה להביע את עמדתם ומחאתם כנגד מעשי עוולה שלא לומר מעשי נבלה וסגירת תיקי דריסה גם אם הם 'כשרים אבל מסריחים', אזי כל שניתן לומר הוא כי מעשה המחאה של אוהדי הפועל תל-אביב בצעד של הנפת שלטי מחאה בנושא, הוא מעשה מחאה 'כשר אבל מסריח'. רוצה לומר- מה 'שכשר אבל מסריח' לצד אחד, הוא 'כשר אבל מסריח' גם לצד השני.

 

כשמאמן מכבי תל-אביב ז'אן טבק אומר לאחר המשחק המביש של קבוצתו נגד דרושפאקה הטורקית כי: "אני מתבייש", ואותו עורך דין תעבורה שמקרה לגמרי גם נושא בתפקיד כלשהו בקבוצה שזה עתה הודחה בבושת פנים ממפעל היורוליג השנתי שלה, אומר לאחר המשחק המביש שאחראית קבוצתו, כי: " כל עוד החוקה מרשה זה לגיטימי". אזי מה שנשאר לשאול הוא: מה רוצים אותם גורמים החרדים לגורל טוהר הספורט ומניעת האלימות והגזענות בספורט אם הכול אבל הכול 'כשר אבל מסריח'. ו/או "כל עוד החוקה מרשה זה לגיטימי"?!.

ושכשאלה שכזו נשאלת, אזי מה יש עוד לומר על 'אזובי הקיר' המכונים 'הגרעין הקשה' של אוהדי הפועל תל-אביב כדורגל וכדורסל כאחד, התוקפים והמסתערים, מחד, מול העומדים ומוחים עם שלטים כנגד מי 'שדאג' כי תיקיהם של לקוחותיו הדורסות ייסגרו ביד נעלמה- 'כשר/חוקי אבל מסריח' או 'כל עוד החוק(ה) מרשה זה לגיטימי', מאידך!?

זה כבר לגמרי לא עניין של הקמת יחידה משטרתית מיוחדת כזו או אחרת, זה כבר עניין של חינוך, נורמה חברתית משפטית ופוליטיקה קטנה- או במילה אחת 'קומבינה'.

 

מוטי אקסמיט- 'יחסי ציבור ותקשורת'

054-4995158

Aksmitm1@netvision.net.il

שתף מאמר באמצעות:

Facebook
WhatsApp
Twitter
LinkedIn
Email