ליגת העל בכדורגל- הדור האחרון.
מוטי אקסמיט בטור דעה לאתר 'ליגה' על סופה של ליגת העל בכדורגל המשמימה.
ליגת העל בכדורגל זו ששחקניה שיחקו לפני מספר שנים במגרשים מעופשים ועם מחצית ויותר כסף בהשוואה לכסף הגדול של היום. עם אצטדיוני פאר, הולכת הליגה הזו ומאבדת את זהותה, הולכת ומאבדת את דרכה.
שחקנים גדולים גדלו בישראל, שחקנים שהחלו את דרכם במגרשי חול, בוץ וקוצים, כאלה שהלכו בבוקר לעבודתם והגיעו אחר הצהריים למגרשי האימונים לעוד אימון מפרך לקראת משחק השבת. אותם שחקנים גדולים 'נעלמו' מנוף הכדורגל העכשווי, נעלמו מהמגרשים, איבדו עניין בכדורגל המקומי, זה עם הכסף הגדול שאינו מוביל לשום למקום.
רבות כבר נאמר על מצב הכדורגל בישראל, רמתו, אלימותו, שחיתותו לכאורה ועוד תילי תילים של סיבות מדוע מעדיפים כוכבי העבר להדיר רגליהם ממגרשי הכדורגל (סליחה, מאצטדיוני הכדורגל המפוארים), החדישים, להדיר את רגליהם עד כדי כך שאף אינם מתעניינים באותו המשחק שלו הם היו שותפים בשנים היפות של חייהם גם כשהוא משודר מעל מסכי הלד שבסלון ביתם.
אומרים שחקני עבר, כאלה שהיו פעם סמלים בקבוצותיהם, קבוצות שהובילו אותם הישר לנבחרות ישראל השונות, כי הכדורגל של היום הינו משחק כדורגל חדש שהם אינם מכירים. משחק כדורגל שמשוחק לרוחב המגרש ללא יכולת אתלטית לרוץ ולשטוף את המגרש מקו שער קבוצתם ועד לקו שער הקבוצה היריבה. משחק הכדורגל של היום נגוע באלימות אוהדים, קומבינות של מאמנים והנהלות, בעלי קבוצות חסרי ידע מינימאלי בשפה הכדורגלנית, כאלה שכל מעיינם מסתובב סביב הכסף הגדול שהם שופכים על קבוצתם (שלא לומר מלביני הון, לכאורה וכיו"ב), כאלה שמגיעים למועדון, קונים אותו בגרוש וחצי, הורסים כל מה שזז והולכים הלאה. דוגמאות לא חסר ודי אם נזכיר את קבוצות הפאר של : הפועל תל-אביב, מכבי נתניה, הפועל כפר סבא, הפועל חיפה, בית"ר ירושלים (זו של העשור האחרון לאחר עידן דדש את לוי), עירוני ראשון לציון, בני יהודה (השכונתית והמיוחדת של פעם), מ.ס. אשדוד ועוד. שלא לדבר על חלק מקבוצות הליגה הלאומית כאלה שפעם היו שם דבר בכדורגל הישראלי.
זה נכון שחווית הצפייה באצטדיוני הכדורגל בישראל השתפרה לאין שיעור, אך ביחס הפוך הלכה והידרדרה רמת המשחק לשפל שלא היה כדוגמתו. השחקן הישראלי מתעניין בעיקר ברכילות היומית לה הוא שותף, מתעניין ומוודא כי אתרי האינטרנט ידווחו על נוכחותו בפאב/מועדון/אירוע נוצץ כזה או אחר אליו הוא הגיע כדי לראות ולהיראות, מתעניין בסידור תסרוקתו העכשווית והשבועית וכיצד היא תוצג כלפי חוץ במשחק הקרוב, מתעניין בכסף ובהשקעות נדל"ן, רכב יוקרה וכיו"ב, בקיצור מתעניין בכל מה שזז ונוצץ, חוץ מהמקצוע שלשמו הוא התכנס ואשר בו הוא שותף- וזהו כמובן מצב קבוצתו אותו המעסיק המשלם לו כסף, הרבה כסף כדי שיראה את יכולתו על המגרש הירוק.
שחקני עבר ידועים, מוכשרים (גם כיום….), כאלה שהיו עד לא לפני שנים רבות, סמלים בלתי מעורערים בספורט המוביל בארץ ובעולם, כאלה שהובילו את נבחרות ישראל השונות להישגים טובים יותר או טובים פחות, אך הובילו את הנבחרת הלאומית בדרך ספורטיבית ועם טונות של רצון וכשרון ובניסיון נואש להגיע למפעלים אירופים, כל אלה מדירים היום את רגליהם ובעיקר את מענייהם מהמתרחש בכדורגל הישראלי, בכלל ובמצב קבוצותיהם לשעבר, בפרט. ובארבע מילים – הם בזים לכדורגל הישראלי.
הדור "המככב" היום על הדשא זה לא הדור "שכיכב" בתקופות היפות של הכדורגל הישראלי. אפשר להתווכח על רמתו של שחקן-כדורגלן כזה או אחר, אך אי אפשר להתווכח על העובדה כי מה שרואים היום משחקן ישראלי המשחק בליגה החלשה של ישראל זה בדיוק מה שהוא מביא ומה שרואים ממנו כשהוא מגיע אם הוא מגיע לשחק בנבחרת הלאומית או בקבוצתו המתמודדת במפעלים אירופאים כאלה או אחרים. נבחרת וקבוצה אלופה המתמודדת מול נבחרות וקבוצות שרמתם, מה לעשות, היא קצת יותר גבוהה מרמתו של השחקן הישראלי, ובמשחקים שכאלה בהחלט ניתן לראות עד כמה רמתו של הכדורגלן הישראלי היא רמה ירודה ובלתי משכנעת. רמה שמתאימה "לביצה" המקומית של ישראל ואליה בלבד.
לבקש היום משחקן עבר, סמל קבוצה ונבחרת לאומית בתקופתו, לבוא היום ולנהל את קבוצת נעוריו ארגונית ו/או מקצועית, זו משימה שמראש נועדה לכישלון. שחקן הכדורגל הישראלי לשעבר בורח מקבוצתו לשעבר כפי שבורחים מבית בוער. רוכשי הקבוצות הישראליות (גם ובעיקר אלה היושבים בניכר במרחק אלפי קילומטרים ממגרש האימונים של קבוצת רכישתם ומנהלים את העסק שלהם בשלט רחוק-רחוק מאד מהתרחשויות של נשוא עסקם), מתעניינים רק בדבר אחד, רק איך לגלגל את הכסף, לעשות כמה כותרות טובות, לתפוס כמה קשרים עם בעלי הון ואנשי ציבור מקומיים ולאומיים כאחד, לארגן כמה סקנדלים שיביאו תשואה טובה לכסף המושקע במיזמים אחרים הרחוקים מהכדורגל הישראלי שנות דור וללכת הלאה ברגע שהאינטרס האישי יסיים את תפקידו.
בשורה התחתונה, גם מביני עניין כאלה שגדלו על כר הדשא הירוק מגיל ינקותם ועד בגרותם, גם אלה יודעים לומר כי הכדורגל הישראלי פשט את הרגל, לא פחות!!!
הכדורגל הישראלי הפך להיות עסק של אינטרסנטיים ואינטרסים זרים ולא קשורים לענף. כסף גדול מזכויות שידור שלא מצדיק את השקעתו, אלימות רוויה שאינה מוצאת את פתרונה למרות כל וועדות הבדיקה, החקירה, היחידות המיוחדות, השרים הפופוליסטיים המפזרים סיסמאות חדשות לבקרים. אך בעיקר, הכדורגל הישראלי, מנהליו ומובילי דרכו הפכו את ענף הספורט המוביל לענף שהצליח להבריח מתוכו את כל אותם אלה שהענף והמקצוע אליו היו שייכים שנים רבות ושעדיין יקר לליבם והינו דם נפשם, לענף שכל אלה בורחים ממנו, לא מתעניינים ובעיקר הרימו ידיים בצפייה לסופו העגום של כדורגל הישראלי בדור הזה.
מוטי אקסמיט- 'יחסי ציבור ותקשורת'
054-4995158