השבוע שבו עבר גודס מהגנה להתקפה.
מוטי אקסמיט בטור דעה לאתר 'ליגה' על גיא גודס ואסטרטגיית המלחמה.
חודש לא קל עבר על מאמן מכבי תל-אביב גיא גודס. התקפות מכל עבר בדומה למדינת ישראל של טרום מלחמת ששת הימים. מצרים מדרום, ירדן ממזרח, סוריה מצפון ולבנון על הגדרות.
גודס כמו גודס, איש עבודה רציני בכל רמ"ח אבריו, כזה שכל חייו נלחם על הפרקט ומחוצה לו הן כשחקן גם כשהיה פצוע וכואב והן כמאמן, "כשסכין בין שיניו". מאמן שלעולם לא התעסק עם זוטות ודברים שהם ממש אבל ממש לא חשובים, מלחמות ודברים אשר בעיקר נוטלים אנרגיות חיוביות והרבה זמן מיותר שלא תמיד קיים ובמקרה של גודס לעולם לא בנמצא.
התקשורת שהוזנה בעיקר מבעלי אינטרסים קטנים וכמה "חכמולוגים", כאלה שלא בוחלים בשום אמצעי ודבר כדי לפגוע באדם גם במחיר שהם פוגעים במו ידיהם בבית שממנו הם בדרך כלל מתפרנסים לא רע. אותם גורמים שבדרך קלוקלת ומבלי שיעמדו בחזית, דאגו לפמפם בחודשים האחרונים כי, כסאו של המאמן מתנדנד וכי המועמדים החדשים למשרה כבר מתדפקים על דלתם של ראשי המועדון המעוטר ורק צריך לחכות שהאיש יכשל ויכשל שוב, כדי שיחליט בעצמו ללכת הביתה. וגודס כמו גודס, לעולם לא נכנע.
וכשנמצאים במלחמה יש בעיקר לחשוב על אסטרטגיות מלחמתיות וטקטיקות של קרבות וזה מה שגודס עשה בחודשים האחרונים. נתן "לחכמולוגים" הקטנים לשחרר את התחמושת כשהוא סופג וסופג עד לרגע שבו החליט כי זה הזמן לצאת למלחמה ולסיים עם ניצחון ענק תרתי משמע.
שלב ראשון ביציאה מהגנה להתקפה הוא שחרור טיל שיוט בליסטי מונחה בדמותו של פיני גרשון. גרשון ירה טיל מונחה ומדויק ישר ללב המטרה. גרשון כמו גרשון שלעולם לא שומר בבטן דבר גם לא סעודה טובה, יורה את הטיל לכיוונו של ניקולה וויצ'יץ' האיש שבדרך כבר "חיסל" כמה דמויות שהוא פחד ולא רצה שיסתובבו בקרבתו ופיני גרשון היה אחד מהם. וכשפיני יורה את טיל השיוט הוא בדרך כלל גם פוגע. וגורמי האויב מה יש להם לומר- כרגיל- משתמשים בנשק הקבוע, הלא הם אותם עיתונאים הנהנים ממנעמי שלטון העריצים של המשפחה הלוחמת, אלה שבימי חמישי וראשון שלאחריו, יושבים בתאים מרווחים בהיכל הכדורסל, אוכלים ממטעמי הבית ברבע שעה של הפסקה ומסתובבים בקומה שמתחת באותם חדרי הלבשה וקרוב מאד ללב שותת הדם והזיעה של המועדון ובכיריו, כאילו היה ביתם. אלה ישר מוזנים בהודעות דרמטיות מבית היוצר של "גורמים" במכבי תל-אביב המוסרים בין השאר, כי: "פיני גרשון כפוי טובה וירק לבאר שממנו הוא שתה". אוי, אוי, אוי, "כפוי טובה, ירק מהבאר שממנו הוא שתה", ממש לא בסדר……מעניין כי אותם "מזיקים" "וחכמולוגים" לא מחזיקים מעצמם "כפויי טובה שיורקים לבאר אשר ממנה הם שותים".
ומה עושים אותם גורמים מזיקים "וחכמולוגים" וככל הנראה גם מנהל הקבוצה שמתעסק ככל הנראה ולכאורה וכיו"ב, לא רק בניהול הקבוצה אלא ולכאורה בין השאר, גם כמתווך ו/או עוזר ו/או סוכן שחקנים. מנהל הקבוצה ממשיך ודואג "לחמם" את הגזרה מאחורי הקלעים ומאחורי הספסל, בדיוק במקום שבו יושבים ועומדים שניים מבין שלושת "מנהיגי הדור" אותם אלה עם פרצופים של לימונים חמוצים אשר שומעים/רואים/יודעים/אומרים בשקט את כל מה שהמנהל הלא כל כך מיתולוגי של המועדון המיתולוגי רווי ההישגים, דואג לכאורה שהם ישמעו/יראו/יידעו/יאמרו.
לא רק שגודס שמע ושומע את כל הלחשושים סביבו והשמועות על החלפתו – הוא שמע, שומע ובעיקר רואה את ההתנהלות בסביבתו הקרובה מאד ושומע את הלחשושים היטב ובקול צלול וברור. גיא גודס, ידע כי המשחק הזה ביורוליג מול האיטלקים, הוא אולי משחק הצ'אנס האחרון שלו בתפקיד הנחשק והמכניס כלכלית וכי מכאן אין ולא תהיה לו דרך חזרה. או אז החליט גיא גודס בצעד נועז כי זה הזמן והעיתוי לא לעשות חשבון לאף אחד, אבל לאף אחד!!!!
לאחר שלב הריכוך מבית היוצר של פיני גרשון, עוברים לשלב ב' של המלחמה "ובמלחמה כמו במלחמה" חובה לנהוג באופן תקיף, מתוכנן ומתאים למצב. גיא גודס כטקטיקן בלתי נלאה, יצא למלחמה לא רק מול הקבוצה האיטלקית החלשה בבית, הוא יצא למלחמה נגד כל העולם ובעיקר נגד כל אותם "חכמולוגים" כאלה שמנסים, משתמשים ובעיקר לא מצליחים וכל הנראה גם לא יצליחו, לנצח אותו בכזו קלות בלתי נסבלת.
גיא גודס יצא למלחמה על תפקידו, על תדמיתו, ובעיקר על כבודו העצמי. גודס החליט בצעד נועז לא לעשות חשבון לאף אחד, להפשיל שרוולים ולהסיר את הכפפות. הצעד הראשון שלא לומר הצעד המתבקש, הוא "מחק" את דראגן בנדר. אותו בנדר שככל הנראה ולכאורה מקורב למנהל הקבוצה. בכך "גדם" גודס את הסרח העודף שלכאורה יושב יותר מדי קרוב ומרעיל את הבאר שממנה שותים כולם, כולל הוא עצמו.
הטיל השני שנורה, הוא מסר שמעביר גיא גודס ישירות לשחקני קבוצתו ולא באמצעות מתווכים ומלחכי פנכה. מסר לפיו לקראת עוד משחק בבית המוקדם של היורוליג מול ססארי האיטלקית, קבוצה אחרונה בטבלת הבית הישראלי, קבוצה שעל הנייר ובימים טובים ורגועים יותר, מכבי תל-אביב הייתה "מטיילת" לניצחון, אין ולא יהיו שחרורים לאף אחד. המסר הנקלט היטב באוזני כל השחקנים למן הראשון ועד לאחרון, מבהיר מעל כל ספק כי אין וכי כולם, כולל כולם כשירים למשחק.
המסר הזה שמעביר המאמן לשחקניו, הוא ירי מכוון מטרה לקראת טיל השיוט הבא שמשגר גיא גודס שמחליט כי זה הזמן לפתוח בחזית ישירה מול האיש שלכאורה ועל פי החשד הוא זה שגורם לכל
המלחמה הלא נחוצה והמטרידה הזו. המאמן המנוסה וכל כך חרוץ וממוקד המטרה, פותח חזית ישירות מול ניקולה וויצ'יץ' ומוחק את אותו מזיק מבית היוצר של וויצ'יץ', הלא הוא דראגן בנדר. בוחרים לאותו בנדר בגדים אזרחיים יפים, נותנים לו כרטיס ישיבה במקום טוב ביציע ומציידים אותו במיכל פופקורן כדי שלא ישתעמם במשחק קבוצתו (כנראה- שלעבר).
המסרים של "טילי השיוט", להנהלה הוותיקה, הצעירה והקרואטית, מתחילים לחלחל ואותם 'חכמולוגים' מתחילים להבין כי המאמן (רוצה לומר- בעל הבית, השתגע…). ולמעשה כאן המלחמה לא נעצרת.
גודס כמו ג'נטלמן אמיתי, מבהיר לאותם אנשי תקשורת ובכלל ובדרכו שלו, כי הוא נלחם זמן רב בגימיק שנקרא דראגן בנדר, למרות שלעיתים הוא כמעט השתכנע כי הגימיק הזה יכול לעבוד לטובת השחקן והקבוצה שממנה הוא מתפרנס. לצערו הוא הבין מהר כי על מנת לנצח ביורוליג, יהיה בנדר מוכשר ככל שיהיה, הוא אותו דראגן בנדר עדיין לא בשל להתמודדות ברמות הללו של היורוליג. ובמילים אחרות- תתחיל לארוז את המזוודה.
את האסטרטגיה המלחמתית של גיא גודס עד הוק לא השכילו להכיר ולהבין כל אותם מזיקים "וחכמולוגים". החמור מכך, הוא שהם שמחזיקים מעצמם מנהלי הקבוצה המפוארת והמעוטרת ביותר בישראל, לא השכילו לדעת כי כשיוצאים למלחמה יש ראשית לכל לבנות אסטרטגיה ולאסוף מודיעין מדויק- שני דברים מהותיים שהם לא עשו.
חלק מאותה אסטרטגיה ומודיעין הוא פשוט ללכת עונות אחורה ולנתח את דרך התנהגותו והתנהלותו של מאמנם. לא צריך ללכת הרבה אחורה, צריך ללכת רק עד העונה שעברה, אותה עונה שהצוות המקצועי הבכיר כלל את גיא גודס המאמן הראשי ועוזרו פיני גרשון (כן, אותו אחד שחוצפני הנהגת הקבוצה מכנים אותו: "כפוי טובה, ירק מהבאר שממנו הוא שתה"). כזכור, אי שם בתקופת המשבר הגדול שהיו אותם אלה שדאגו "לנדנד את כסאו" של המאמן, קיבל גיא גודס החלטה אמיצה להושיב וליבש על הספסל את ג'רמי פארגו. פארגו שנחשב "סופרסטאר" במונחים אירופאים, רק שכאלה "כוכבים" ישנם רק בשמיים, ולמעשה הוא ניער מעליו את עול האחריות לקבוצה.
מאותו צעד אמיץ שנקט גיא גודס כנגד פארגו ושליחיו, בתמיכה ונאמנות בלתי מסויגים מצד עוזרו המנוסה, פיני גרשון, אותו אחד שעבר דבר אחד או שניים בכדורסל הישראלי, מאותו הרגע החלה מכבי תל-אביב במסע הניצחונות שלה לקראת זכייה בגביע המדינה והעפלה לסדרת ההצלבה ביורוליג, כשכזכור, סדרה בה אותו ג'רמי פארגו היה היחיד שהצטיין במכבי תל-אביב.
בשורה התחתונה ולקראת סיומה של "המלחמה" שאותה גיא גודס מנצח ללא כל ספק, הוא קיבל במשחק היורוליג האחרון, קבוצה שנלחמת ללא פשרות, קבוצה שכולם משחקים בשביל כולם, בשביל הקבוצה, בשביל מאמנם ולא רק בשביל עצמם, כשהגדיל לעשות בריאן רנדל, אותו שחקן שעל גודס יש לחבקו ולומר לו "תודה".
מאז שגיא גודס מונה לתפקיד הנחשק כמאמנה של מכבי תל-אביב, בפעם הראשונה בנה ומאמן גודס קבוצה שנבנתה בצלמו עם חבורת שחקנים כמו שרק הוא רצה לראות. בלי פוליטיקות מקצועיות ושיקולים זרים, בלי הנחתות מלמעלה של כל אותם מזיקים "וחכמולוגים", ובלי גימיקים כאלו ואחרים.
אחד מהמזיקים "וחכמולוגים" כבר התרחק מהקבוצה וכמו שאומרים: "על פי מקורות זרים", הוא מאדיר רגליו מההיכל, כיוון שהוא מצוי בדרך כלל בחו"ל "לרגל עסקיו". השני אוכל פופקורן ביציעי יד אליהו, השלישי ככל הנראה יתחיל להבין כי הוא נכשל בתפקידו להלחם ולפגוע בכל העולם ויפנה את מקומו למנהל הבא שאולי יהיה יותר חיובי ונאמן למערכת ובעיקר כזה שמבין את השפה ואת המנטאליות המקומית.
מה שבטוח הוא שגיא גודס לא יפסיד במלחמה הזו!!! הוא החל את "המסע" האסטרטגי והטקטי עד הניצחון הסופי במלחמה, עם ניצחון מתוק בקרב מול האיטלקים, הוא ניצח עם השחקנים שהוא ורק הוא בחר שילכו ויילחמו בשבילו, ובעיקר בשבילם, הוא האדיר את אותם אלה שאותם אינטרסנטיים/ מזיקים/"חכמולוגים", בחרו עבורו.
עם תמהיל שכזה, אסטרטגיה מלחמתית חכמה, טקטיקה סדורה ובעיקר חברים טובים וחיילים נאמנים, אין כל צל צילו של ספק כי מאמן מכבי תל-אביב, גיא גודס, ינצח גם את המלחמה הזו.
מוטי אקסמיט- 'יחסי ציבור ותקשורת'
054-4995158